מיקום טופוגרפי

כפי שניתן לראות מהשוואת שני תצלומי האוויר מהשנים1945 ו-2006, אתר ההנצחה אינו זהה למחנה הריכוז מבחינה גיאוגרפית ומבחינת המבנים המצויים בשטחו. לאחר המלחמה נעשו שינויים רבים בשטח האתר. היו אלה עבודות בנייה ועיצוב מחדש, היות שנעשה בו שימוש למטרות שונות. מבנים היסטוריים רבים עוצבו מחדש או נהרסו ומאחדים מהם נותרו רק שרידים.

בתכנון אתר ההנצחה של מחנה הריכוז דכאו ב-1965 השתתפו ניצולים, ולדעותיהם ורצונם היה משקל משמעותי. הם רצו שסבלם של האסירים יקבל ביטוי ממשי בתכנון האתר. רצונם היווה קו מנחה משמעותי ורלוונטי במיוחד בשיפוצם, שיחזורם ושימורם של המבנים ההיסטוריים במקום. שרידי מבנים אחרים הוסרו בכוונה תחילה.

השרידים המקוריים הנמצאים היום בשטח מחנה הריכוז משמשים כנקודת מוצא ללימוד ההשלכות ההיסטוריות של מדיניות הרדיפה וההשמדה של המשטר הנאצי. ההנחיה המתודית לעיצובו של מחנה הריכוז לשעבר היא לשמר שרידים היסטוריים ולסמן אותם ככאלה. תוספות בנייה ושינויים מאוחרים יותר שנעשו במקום, מסומנים ומזוהים כשינויי זמן.

היות שאתר הזיכרון הינו מקום של למידה והתמודדות עם ההיסטוריה של הנאציונל-סוציאליזם, הוא בעל אופי מוזיאלי. במבנים ההיסטוריים יש תערוכות, ובשטח האתר יש לוחות מידע המכוונים את המבקרים באתר ומספקים להם אינפורמציה.

בשטח המחנה נמצאות אנדרטאות ומצבות זיכרון רבות וכן נמצאים בו גלעדים ולוחות זיכרון. לאתר ההנצחה יש תפקיד בתרבות ההנצחה הבינלאומית כאחד מהאתרים החשובים להנצחתם של קורבנות המשטר הנאצי.

תצלום אווירי זה מראה את מחנה הריכוז דכאו ב-20 באפריל 1945. הסימונים בצבע מציינים אזורים שונים במחנה הריכוז, בהם נעשה שימוש.

האזור המסומן בירוק כולל את מחנה האסירים. ניתן לראות בבירור את 34 הצריפים המסודרים באופן סימטרי. ב-30 מהם שוכנו אסירים.

האזור המסומן בכתום מצייין שטחים לגידולים חקלאיים, אותם כינו אנשי האס-אס בלשון סגי נהור ״גן הירק״. האזור היה חלק מ״חוות הניסויים הגרמנית לתזונה וכלכלה״ (DAV), אותו הקים האס-אס במטרה לגדל ולחקור צמחי מרפא. החל משנת 1938 אולצו האסירים לבצע עבודות כפייה במקום. האסירים נהגו לקרוא לאזור בלעג ״המטעים״, היות ששררו בו תנאי עבודה אכזריים במיוחד.

אזור מפקדת משמר המחנה של האס-אס מסומן בכחול. באזור זה היו דירת השרד של מפקד המחנה ומגורי אנשי האס-אס ששמרו על האסירים. גם המשרפות מוקמו שם.

האזור המסומן בצבע צהוב הוא מחנה האימונים של האס-אס, בו עברו אנשי האס-אס אימונים צבאיים והכשרות שעֿסקו באידיאולוגיה הנאצית. בנוסף, היו מבני מנהלה, מבני מגורים ובתי מלאכה, בהם העבידו את אסירי המחנה. לקראת סוף המלחמה היה שטח מחנה הריכוז דכאו גדול יותר משני קילומטרים רבועים.

בצילום אוויר זה ניתן לראות את שטחו של מחנה הריכוז דכאו לשעבר בשנת 2006. האזור המסומן בירוק מציג את האזור של שטח אתר ההנצחה של מחנה הריכוז דכאו. אתר ההנצחה כולל את שטחם של מחנה האסירים לשעבר, אזור המשרפות וחלקים קטנים אחרים של מפקדת משמר המחנה לשעבר. באזור המפקדה ממוקם מנזר ״הדם הקדוש״ הכרמליתי, המסומן בצבע סגול.

בחלקים גדולים של מחנה הריכוז לשעבר ומחנה האס-אס לשעבר נמצאים כיום מתקני היחידה לפיזור הפגנות של משטרת בוואריה. האזור המסומן בצהוב מופרד מאתר הההנצחה על ידי גדר ואינו פתוח לציבור. לאחר המלחמה השתמש השלטון הצבאי האמריקני במחנה האס-אס לשעבר כמחנה מעצר וכבסיס צבאי עבור הגדודים האמריקניים. בשנת 1972 נטלה ממשלת בוואריה את המקום לידיה והקימה בו מתקני משטרה.

ברובו של השטח בו הייתה חוות הגידולים והניסויים החקלאיים/״גן הירק״ קיימים היום מפעלים, אולם גוש המבנים המרכזי נותר בו ונמצא בבעלות העיר דכאו.