12 מתקני השמירה

עם הרחבת המחנה בשנים 1937/38 נבנתה מערכת מתקני שמירה, שלא איפשרה לאסירים בשום אופן לברוח ממחנה הריכוז. כשהמחנה הפך למחנה פליטים החל משנת1948, הוסרו גדר המחנה ומגדל שמירה אחד. עם הקמתו של אתר ההנצחה בשנות השישים, שוחזר מגדל השמירה החסר ומגדלי השמירה האחרים שוקמו, משום שהיו בחלקם במצב רעוע. חלקים של גדר המחנה שוחזרו לצורך המחשה. החלקים המשוחזרים נמצאים ממזרח לבית המשק לשעבר ובכניסה לאזור המשרפות.

מחנה האסירים היה תחום מצפון, ממזרח ומדרום בחומה חיצונית שגובהה שלושה מטרים. היא הייתה מאובזרת בתיל דוקרני. במערב, שימש נהר הווירם כגבול הטבעי בין מחנה האסירים למחנה האס-אס. לפני החומה החיצונית ונהר הווירם היו גדר תיל חשמלית, מחסום תיל דוקרני, חפיר בעומק שני מטרים ורצועת דשא. האס-אס כינה את רצועת הגבול הזאת ״אזור ניטרלי״. במידה ואסיר נכנס לאזור זה, הוא היה נחשב כחשוד בבריחה ונורה מיד על ידי השומרים ללא כל אזהרה מוקדמת. לאורך החומות היו שבעה מגדלי שמירה מצוידים במקלעים, אשר אויישו סביב השעון על ידי אנשי אס-אס.

היו אסירים שלא יכלו עוד לשאת את האימה המתמדת תחת משטר הטרור של האס-אס ובחרו ביאושם למות. הם נכנסו בכוונה ל״אזור הניטרלי״ או השליכו עצמם אל תוך התיל הדוקרני. לעתים אילצו אנשי האס-אס אסירים להיכנס לתחום רצועת הגבול הזאת ואז ירו בהם ״משום שניסו לברוח״.